יעל בלבן

יעל בלבן

חוויית החושים ובעיית ייצוגה ב"היכל הכלים השבורים" לדוד שחר

עבודת מאסטר, אוניברסיטת בן גוריון 2007, בהנחיית פרופ' יצחק בן-מרדכי 

תקציר

להורדת המחקר בשלמותו (136 עמ') לחץ כאן:
יעל בלבן - חוויית החושים ובעיית ייצוגה.pdf

עבודה זו בוחנת את תיאורי החוויות החושיות בשמונת כרכי "היכל הכלים השבורים" לדוד שחר. שחר מרבה לתאר חוויות חושיות ומשתמש בחושים השונים במקומות מרכזיים בסיפור. מטרת העבודה היא כפולה: להעמיק את הבנתנו ביצירתו של שחר על-ידי ניתוח של תיאורי החוויות החושיות ב"היכל הכלים השבורים", וללמוד על המשמעויות וההקשרים של תיאורים חושיים בספרות דרך הדוגמה של שחר. בהתאם לכך, נקודת המוצא של המחקר כפולה גם היא: המשמעויות, המטאפורות וההקשרים השייכים לכל אחד מהחושים נבחנים על רקע הפיסיולוגיה של החוש המסוים, ואילו השימוש שנעשה בחושים ביצירתו של שחר נבחן גם לאור תורתו של היכל הכלים השבורים" (או " .The literary work of art רומן אינגרדן, כפי שהיא מוצגת בספרו ה"לוריאן") נבחן בעזרת כלים אלה בדרך של קריאה צמודה, תוך ניסיון לחשוף קשרים ומבני- עומק הממלאים תפקידים מרכזיים במכלול.

חוש הטעם קשור כמובן למזון, והוא מתקשר ב"לוריאן" למצב סוציו-אקונומי, לזהות קולקטיבית (לאומית ועדתית) ובמיוחד לתפקידיהן המסורתיים של נשים כרעיות ואמהות. חוש הריח קשור לזיכרון ולמהויות רוחניות. המורשת התרבותית המורכבת של שחר – ירושלים וצרפת, יהדות ונצרות, מיתוסים פגאניים ואמנות – מתבטאת בתיאורי הריחות. חוש המגע שייך אצל שחר לארוטיקה ולמאבקי-כוחות בין המינים. אלה מהווים ציר מרכזי בעלילת ה"לוריאן". ניתוח חוש השמע בעבודה זו מתמקד במוסיקה ובצלילים ולא בשפה כאמצעי תקשורת. המוסיקה מהווה ביטוי תרבותי-מקומי (מזרח מול מערב) אך גם מתקשרת לרגשות אוניברסליים ולקוסמולוגיה. ראייה ואור מתקשרים אצל שחר למיסטיקה קבלית ולאמנות. שחר מרבה לצרף חושים שונים ולהשתמש בסינסתזיות. עניין זה מתקשר לשתי תימות כלליות יותר: חשיבותה של הרגישות והיחס האמביוולנטי לשפע.

לפי אינגרדן, יצירת ספרות בנויה מארבעה רבדים: רובד צלילי המלים, יחידות המשמעות, האובייקטים המיוצגים וההיבטים הסכמטיים. החושים מהווים חלק מההיבטים הסכמטיים בעזרתם מַבנה הטקסט את העולם המיוצג. תופעות חושיות הן גם אובייקטים המיוצגים בטקסט. אצל שחר ניתן לראות שלעתים תופעות חושיות כגון ריח, צליל או מגע עשויות לשמש גם יחידת משמעות, מעין "מלה" לא מילולית, הפועלת במישור נסתר של הטקסט. לפי אינגרדן, הרבדים השונים ביצירה פועלים בהרמוניה פוליפונית, כך שכל רובד פעיל כשלעצמו וגם מסייע ליצירת רבדים אחרים. הרבדים כולם מכוונים ליצירת "איכויות מטאפיסיות", רגעים אפיפניים שבהם מתגלמת איכותה של היצירה. עניין זה בולט במיוחד אצל שחר, המתאר התגלויות כאלה וגם שואף ליצור אותן בלב הקורא.

עבודה זו מציגה את "היכל הכלים השבורים" כיצירה מתמשכת, שהדגש בה הוא על התהליך ולא על סיומו. מכאן נובעים סיומים פתוחים, מורכבות ורב-משמעיות לגבי רעיונות מרכזיים, הענקת חשיבות עליונה לחיוניות, רגישות ואנושיות והעדפת תכונות אלה על-פני סדר יציב, אמיתות קבועות ורעיונות "נכונים". בה בעת מדגימה עבודה זו את השפעתם הרבה של תיאורים חושיים על הדרך בה אנו קוראים ספרות. כיוון שהחושים הם הממשק דרכו אנו קולטים את עולמנו, אנו משליכים על העולם הבדיוני המיוצג בספרות את ההקשרים והמשמעויות הנסתרות הנלווים לתפיסה החושית. זהו חלק פחות רציונלי של תהליך הקריאה ולכן אולי פחות מבוקר ויותר ראשוני מהמישור המילולי-לוגוצנטרי.