אריאל רבין

סדרת 'היכל הכלים השבורים' לדוד שחר: נרטולוגיה, היסטוריה ומיסטיקה

חיבור לשם קבלת התואר 'דוקטור לפילוסופיה'

אוניברסיטת בר-אילן, 2016

תקציר

להורדת המחקר בשלמותו (390 ע') לחץ כאן:
אריאל רבין-דוקטורט-היכל הכלים.pdf

חיבור זה עוסק בפרשנות של סדרת הרומנים היכל הכלים השבורים מאת דוד שחר ובחקר היסודות האפיסטמולוגיים של הסדרה.

הסופר דוד שחר נולד בשנת 1926 בירושלים ונפטר בשנת 1997 בפריז. שחר למד באוניברסיטה העברית פסיכולוגיה והיסטוריה ושימש מורה לתנ"ך ולהיסטוריה בבתי ספר תיכוניים. הוא תרגם וערך ספרים ואנתולוגיות. כמו כן כיהן כיושב-ראש אגודת הסופרים. בחייו כתב ופרסם שבעה עשר ספרים, כאשר הספר השמונה עשר, אל הר הזיתים, נדפס לאחר מותו בהוצאת מוסד ביאליק. בין השנים 1979-1956 פרסם שחר שבעה ספרי סיפורים קצרים. הספר השמיני שפרסם הוא רומן הביכורים שלו, ירח הדבש והזהב, שראה אור בשנת 1959. המאפיין המרכזי של כתביו הראשונים של שחר הוא תיאור ההוויה הירושלמית וסגנונם נע מטקסטים מיסטיים ועד לטקסטים הומוריסטיים. שחר תיאר בסיפוריו הקצרים דמויות ירושלמיות שאותן העצים עד כדי גיחוך ועשה שימוש רב ביסודות פנטסטיים לשם הגברת המתח הפנימי בסיפור. בכתיבתו ניכר מאבק סוער של המספר בין עיצוב מציאות חיצונית (אובייקטיבית) לעיצוב מציאות פנימית (סובייקטיבית). בסיפורים הקצרים מובאות רבות שהאינטרטקסטואליות שלהן מזמינה השוואות בין מוצאן הקנוני לבין הסיפור החדש. מקורות היניקה של שחר לקוחים מהמקרא, מהתלמוד, ממחזותיו של שייקספיר ומתוך פרקים בהיסטוריה של המערב מימי הביניים.

מחקר זה מתמקד בעיקר מפעלו הספרותי של שחר, שמונת הרומנים שכתב במשך ארבעה עשורים בחייו, המהווים את סדרת היכל הכלים השבורים. הסדרה מופיעה תחת שלושה שמות שונים: 'לוריאן', 'מגילות ירושלים', 'היכל הכלים השבורים'. הסדרה נדפסה לאורך השנים תחילה בכרכים בודדים ובהוצאות שונות, ובמתכונתה זו ראו אור הכתבים:  קיץ בדרך הנביאים, המסע לאור כשדים, יום הרוזנת, נינגל, יום הרפאים, חלום ליל תמוז, לילות לוטציה ועל הנר ועל הרוח. כסדרה שלימה היא ראתה אור בשנית בשנת 1996, בהוצאת השעות, במארז תיבה מהודר המכיל שבעה ספרים, אף שבגב הכרכים במארז מופיעים שמותיהם של שמונה ספרים (סוגיית הספר החסר נדונה במחקר). לכל ספר בסדרה הוענקה הכותרת 'שער' – משער ראשון עד שער שביעי, והספר השמיני קיבל את הכותרת 'השער הסתום – לילות לוטציה'. הספרים שיצאו לאור ב-1996 בהוצאת 'ספריית השעות' הם: קיץ בדרך הנביאים, המסע לאור כשדים, יום הרוזנת, נינגל, יום הרפאים, חלום ליל תמוז, על הנר ועל הרוח.

מחקר זה מבקש למפות את סדרת היכל הכלים השבורים של דוד שחר בחמישה היבטים – היבט נרטולוגי, היבט היסטורי, היבט מיסטי, והיבט השוואתי שעניינו היחס שבין יצירת שחר לזו של מרסל פרוסט. היבט נוסף הוא ההתקבלותו הקונטרוברסלית של שחר בשדה הספרות העברית לעומת התקבלותו הנלהבת בספרות הכללית (בעיקר בצרפת). ההיבטים המחקריים כרוכים זה בזה ללא הפרד מבחינת הצורה והמשמעות. המחקר מבקש להציג את זיקתם זה לזה כמומנט סגולי בדרך לעיבודם כסדרת רומנים. מטרת החקירה היא לספק כלים פרשניים ותובנות חדשות להבהרת המבנה המסועף והמורכב של סדרה זו.

הצגת מכלול המערכת הפרשנית והבחינה הנרטולוגית, ההיסטורית והמיסטית, בצד השוואה בין סדרת היכל הכלים השבורים לסדרת הרומנים בעקבות הזמן האבוד של מרסל פרוסט, נועדה להציג ולפרש אירוע היסטורי מכונן אחד בסדרה – יום פרוץ המאורעות ב-1936, כאירוע מכונן של הסדרה כולה.

סדרת הרומנים היכל הכלים השבורים היא אפוס ענק-ממדים התובע  הצגה שקופה של השלד הנרטולוגי המכונן את כל חלקיו, ואשר עליו הורכבו תיאורים היסטוריים, מבדה ספרותי ואפראט מיסטי-קבלי. המחקר מבקש להשיב על השאלה כיצד הוטמעו מקורות היניקה הללו בסדרה וכיצד הם פועלים זה עם זה? התשובה לשאלה זו אמורה לאתר את הטלוס הפנימי של מבנה מסועף זה ולהציג את הסדרה כפרויקט ספרותי לכיד.

מחקר זה מבקש לענות על סדרה של שאלות שהביקורת על שחר הוטרדה מהן:  כיצד נבנה נרטיב היסטורי באמצעות סגנון הנטול ממסורת 'זרם התודעה' וכיצד נוצרה הלכידות שלו למרות ההטרוגניות הקיצונית של חלקיו שמקצתם סטיריים, אחרים אידיליים, וכמה מהם כתובים כטרגדיה או ככרוניקה ההיסטורית? בתוך המבנה הסגנוני המסובך הזה השתלבו  מקורות נוספים שלכל אחד מהם ערכי-כינון משלו כמו: מבניים הנטולים מסיפור הבריאה הקבלי של האר"י הקדוש, מרכיבים מההיסטוריה של ארץ-ישראל מהתקופה המנדטורית ועוד...  האופי הפרגמנטרי של הטקסט בולט מאוד אף שהפרוזה של שחר נעה על פני ציר זמן בחיי שלושה דורות, וניכר כי המחבר משתמש בטכניקה שבה המבט מוסט ממקום למקום ועובר מנושא לנושא. כיצד מתלכד בתוך המבנה המסועף הזה המרחב הירושלמי עם המרחב הצרפתי ובאיזה אופן יוצרים המעברים המהירים נרטיב קוהרנטי? כיצד משרתים כל המאפיינים הנרטולוגיים את הסדרה בבואה לתאר את המאבק האידיאולוגי על ריבונות רוחנית אחת על ארץ-ישראל?

על השאלות שנפרשו כאן מבקש המחקר לענות באמצעות טיפול בחמשה מומנטים שונים של יצירת שחר המיוצגים בחמשת הפרקים של המחקר:

פרק א' עוסק בתיאור יום פרוץ המאורעות בשני ממדים: ההיסטורי והספרותי. בחינת המקור ההיסטורי של יום פרוץ המאורעות בסדרה, שחל ב-1936, חל על פי מחקר זה למעשה בשנת 1929. בפרק מתואר תפקידו של תיאור יום פרוץ המאורעות כגורם מכונן עלילתי ומהותי וכמחולל דרמטי של המהלך הנרטיבי בסדרה כולה.

הפרק השני מבקש לענות על השאלה כיצד עיצב שחר את היסוד ההיסטורי בסדרה. התשובה לשאלה זו ניתנת מתוך ניתוח היסטורי, נרטולוגי וז'אנרי של ארבעה קטעים מתוך ספרים שונים בסדרה. בפרק זה נבקש להצביע על דרך בנין הטקסט מן הבחינה העלילתית. אף שחלקי הסדרה נראים במבט ראשון כספוראדיים וכאקלקטיים ניתן לאתר בקריאה צמודה קו עלילתי מתפתח שיש לו מטרה אידיאולוגית ברורה. בפרק זה נעשה נסיון להראות כיצד שילב שחר עובדות היסטוריות עם רשמים מעובדים מתוך מגמה להתאימן לכוונת המספר המשתמע. הפרשנות המוצגת בפרק זה מצביעה על גורם מלכד של העלילות השונות והרחוקות מבחינה תמאטית, גורם המכונן את סדרת רומנים לכלל אפאראטוס ספרותי שלם.  

הפרק השלישי עוסק בשני בסיסי 'ידע' שנמזגו לתוך הסדרה. האחד הוא מיתוס הבריאה של האר"י הקדוש שהמשכו בקבלה השבתאית על פי תורתו של נתן העזתי. שחר מאמץ יסודות קבליים עיקריים מתורת האר"י – 'צמצום', 'שבירה' ו'תיקון עולם' ומעבדם לצרכיו, וכן הוא שואל מושגים קבליים שונים ממשנתו של נתן העזתי, ובתוכם, למשל, 'התרמית הקדושה', ומשתמש בהם בכתיבתו.  בפרק זה ננסה לעמוד על הקשר הסכולסטי העמוק של שחר למשנתו של גרשום שלום כמפרש תורות קבליות. בסיס הידע השני ניטל מהוויכוח שבין נושאי אידיאולוגיות יהודיות בתקופה המתוארת בסדרה – שנות העשרים והשלושים של המאה העשרים. בסיסי ידע אלה נמצאים כאמור בעומק האפיסטמולוגיה המשתמעת של שחר ומעצבים את תבנית-העל שמתכונתה מהווה גורם ראשי בעיצוב הסגנון והמסר של הסדרה.

הפרק הרביעי של המחקר עוסק ב'רקעו' הצרפתי של שחר הנובע משנות השהייה הרבות  בצרפת והן מהיכרותו הקרובה עם כתיבתו של מרסל פרוסט. הקרבה בין דרך הכתיבה של שחר בסדרת היכל הכלים השבורים לזו של פרוסט בסדרה בעקבות הזמן האבוד העסיקה רבות את המחקר הספרותי כבר מראשית פרסומה של הסדרה, ואנו מבקשים להרחיבה ולמצוא בה פנים חדשות. הדמיון הסגנוני והמבני שבין שני הכותבים הוא תולדה של לימוד קונוונציות של כתיבה המשועבדת לתימה סינכרונית שאינה מצייתת למוסכמת הזמן הליניארי. שחר למד מפרוסט גם את השימוש באנלפסיס ובפרולפסיס כחלק ממנגנון הסינכרוניות. השחרור מהזמן הדיאכרוני מאפשר אצל שני היוצרים לעצב כפילות של שני מספרים בסדרותיהם.

הפרק החמישי במחקר זה מוקדש לשאלת ההתקבלות של יצירת שחר. מדוע נתקלה בישראל ביחס ביקורתי ומדוע כה הצליחה הסדרה בחוגי הקוראים והביקורת בצרפת? כמענה לשאלה זו נעשה שימוש נרחב במסותיו של פייר בורדייה, שבהן מצוי תיאור יעיל של עמדות תרבותיות  שהכינו  את התקבלותו הנלהבת בביקורת ובקהל הקוראים בצרפת. בפרק זה ננסה לתאר את פערי הטעם והעניין שבין שתי התרבויות כצורה של הסבר לפערי ההתקבלות של שחר בשתי סביבות תרבות רחוקות אלו זו מזו.


מחקר זה הוא הצעה לכיוון חדש בקריאת 'היכל הכלים השבורים' של דוד שחר. המחקר מבקש לעורר מחדש השיח הביקורתי סביבה. אפשר כי התעוררות כזו תעניק ליצירת שחר מקום מרכזי יותר בספרות העברית ובתמונה ההיסטוריוגראפית עליה.