"זמן עומק" כיסוד פנטסטי ב"היכל הכלים השבורים" של דוד שחר

לפתיחת המאמר לחץ כאן:

זמן עומק-חן יסודות.pdf

 מאמר זה דן ביצירתו הגדולה של דוד שחר, "היכל הכלים השבורים", מנקודת מבט ספרותית־ פנטסטית. יצירתו של שחר היא יצירה בעלת מאפיינים פנטסטיים־מטפיסיים, כאשר אחד מיסודות אלה, ועיקרי שבהם, הוא "זמן העומק". זמן העומק הוא מושג המשתמע אימננטית מתוך יצירת שחר והוא בעל מאפיינים המנוגדים לזמן הליניארי ומהווה ציר אנכי ביחס לציר האופקי עליו נע הזמן הליניארי. ציר זה מתאפיין בערך אונטולוגי גבוה יותר, כלומר הקיום על־פני זמן העומק איננו "סובל" מחלוף ומשינוי ו"נותר" כקיום בלתי־נגוע, בלתי משתנה, בראשיתי ומופלא. זמן העומק מודגם ומקבל את אפיוניו מתוך ניתוח שתי תימות פנטסטיות מרכזיות בהיכל הכלים השבורים: "זמן המרחב ההיסטורי", הבוחן את התפיסה הבלתי אמצעית של ההיסטוריה והמיתוס ב"היכל הכלים השבורים", ו"זמן המרחבים החלליים הגדולים", הבוחן את הופעת הנשגב, שמעבר למידת האדם. הדיאלקטיקה שבין הקו הזמן הליניארי השטוח לבין קו הזמן אנכי העמוק, עומדת במרכז יצירתו הפנטסטית הבלתי נפתרת והפתוחה של שחר. מאמר זה אינו אלא בחינה חלקית אבל עקרונית של דיאלקטיקה זו.

הופיע בכתב העת 'מורשת ישראל', כרך 10, נובמבר 2013