ירח הדבש והזהב

בשנת 1959 פירסם דוד שחר את ירח הדבש והזהב. כשיצאה לאור המהדורה השניה ב-1976 כתבה יונה בחור בעיתון דבר: "הספר, שהיה בשעתו פרי-ביכורים של סופר צעיר ומבטיח, נשאר חזק וגמיש, מהנה את החושים כמו יין ישן ומעורר את המחשבה, והיום, במבט לאחור, מתברר כי הרומן הראשון של דוד שחר אינו נופל במאום מן הפרוזה המאוחרת והידועה יותר ברבים שלו - 'היכל הכלים השבורים'. ירח הדבש והזהב היה לא רק רומאן ביכורים מעולה על נושא החירות האישית, אלא גם פרשת דרכים... "

"המספר מכניס את גיבורו למחוז-ההפקר של החטא בחברה הישראלית של סוף שנות ה-50. השחיתות של אז היתה השחיתות של אחרי-מלחמות, שחיתות של מהגרים שבאו מכל קצות העולם וסתם שחיתות לתיאבון. אבל כל אלה היו מכוסים ומוסווים תחת השטיח של הנימוס המקובל, או של האידאולוגיה הציונית לזרמיה... 

"ירח הדבש והזהב הוא ספר שיש בו מידה של מרי, של עצמיות, של הצורך לנפץ אלילים - ובצידם ראיה מפוכחת של המציאות... [הגיבור] שמוליק גונב מדודת-סבתו, היא הדודה סטלה, טבעת יהלומים שנפלה ארצה בליל הסעודה המפוארת שערכה בביתה למקורביה. הטבעת וכל הכרוך בה הם 'סיפור המתח'... "

" [שמוליק] הוא שובר כלים במהותו, מעין רסקולניקוב [גיבור 'החטא ועונשו' של דוסטויבסקי] המכין את עצמו להפר טאבו הטבוע עמוק בנפש. ואם לא רצח זקנה, הרי זו גניבת טבעת מזקנה... ואם לא כדי לפתח את כישרונותיו לטובת המין האנושי, הרי זה לפחות כדי לזכות ב'ירח דבש' קצר ומופקר עם נערה מושכת, היא קתרין, במלון 'הנשיאים' בירושלים."